אתגרי התעסוקה של עידן הקורונה מנקודת מבטו של דוד אוחיון

באוקטובר 2109 התחלתי לימודי תואר שני בפיתוח ויעוץ ארגוני במכללה למינהל בראשון לציון.

ההחלטה ללכת ללמוד בגילי "המתקדם" -55- גמלה בליבי אחרי החלטה משמעותית מאוד אותה קיבלתי כבר בתחילת שנת 2019 – לאחר 18.5 שנים בתפקיד מנהל מינהל ומשאבי אנוש במה שהיה ערוץ עשר וחדשות עשר התרחש מיזוג בין רשת 13 לערוץ עשר – שהביא בפועל לסגירת הערוץ (למרות ש"רוחו" שורה ומרחפת עדיין במסדרונות משרדי רשת..) ואותי להחלטה שלא אמשיך לעבוד שם. למרות שהשתלבתי מצוין במחלקת משאבי אנוש הרגשתי שזה לא באמת המקום "שלי", זה לא אותו ערוץ שהייתי בין מקימיו ( הצטרפתי כחודש לאחר הזכייה במכרז). כבר לא אותה אווירה, לא אותו תבלין מיוחד שהיה , חלק גדול מהעובדים עזבו בדרך, אחרים פרשו תוך תהליך המיזוג ומי שנשאר היה חסר בסיס ושורש במקום החדש והזר.

לקח לי שנה לעזוב סופית בעיקר עקב תהליכים של מו"מ והסכמי פרישה וסיומי העסקה של עובדים משתי החברות – אני הייתי אחראי על עובדי ערוץ עשר- ולא יכולתי ולא רציתי ללכת לפני שכולם יקבלו את המגיע להם על פי ההסכמים, ואף יותר אם ניתן, ליוויתי את כולם, סייעתי ככל יכולתי ולתחושתי עשיתי המוטל עליי ואף למעלה מזה.

התהליך לקח כחצי שנה ולקראת סיומו הודעתי סופית למנכ"ל הערוץ ולמשנה למנכ"ל (המנהל הישיר שלי) על רצוני לעזוב וללכת ללמוד. קיבלתי ברכתם יצאתי לעולם.

עולם התעסוקה.

למרות ועל אף היותי מנהל מש"א, הרגשתי זר, חדש ומנוכר לעולם הזה ולו עקב העובדה שבעצם כמעט מעולם לא חיפשתי ממש עבודה. בכל המקרים "העבודה מצאה אותי". ובוודאי לאחר 18.5 שנים באותו מקום לא חשבתי ולא שיערתי לעצמי עד כמה שוק העבודה "לקשישים" כמוני לא מזמין ואף לא ממש מאפשר.

התייצבתי בלשכת התעסוקה ( שם מוזר למי שמוגדר בעצם מובטל וחסר תעסוקה..) ושם בפגישה הראשונה מול פקידה נחמדה וסימפטית ( לא בציניות) היא אמרה לי אמנם בקול נעים אבל ללא ספקות- " בגילך אתה מגיע פעם בחודש ללשכה, מעביר טביעת אצבע במכשיר והולך הביתה",

עוד הוסיפה- " ותדע שאנחנו בכלל לא מנסים למצוא לך עבודה בגיל הזה".

המום מהמידע יצאתי חזרה הביתה מעכל אט אט את כובד הדברים, מנסה לקלוט למה בעצם ?

מה יש בגיל 55 ואף פחות מזה עפ"י המדינה שהופך אותך לא שווה את המאמץ בעיני לשכת התעסוקה להצעות עבודה, חיפושים וכו'?

באותו יום החלטתי שזה לא ירפה את ידיי, להיפך- יש אתגר חדש ועכשיו צריך לעמוד בו בכל הכוח, והאנרגיות ולתת לניסיון הרב שצברתי וכן גם לחברים וקשרים וקישורים וחיבורים לעשות את שלהם.

החלטה נוספת הקשורה להבנה שבגילי ככל הנראה לא יהיו עליי קופצים רבים, הייתה "להמציא את עצמי מחדש", לתת לעצמי הזדמנויות חדשות בתחומים חדשים, אולי למשל לחזור להיות עצמאי, לפתח ולפתוח שותפויות עם אחרים ולראות מה הכיוון הנכון לי לקריירה שניה בעצם.

התחילו פגישות עם חברים ושותפים פוטנציאליים, "סיעורי מוחות" , רעיונות שנזרקו ונזרקים לאוויר- לאן הולכים ומה הכיוונים החדשים.

ואז ניגש אליי אחד המרצים שלי- ד"ר גבי ( גבריאל) דוד פינטו, מרצה לקורס מבוא להנדסת תעשייה וניהול, אח"כ התברר לי שהוא ראש המחלקה בתחום במכללת עזריאלי ירושלים, ומציע לי פרוייקט- להקים יחד מיזם, כך בלי להכיר אותי אבל ללמוד קצת מי אני, מה עשיתי ומה הסטטוס הנוכחי שלי.

אמרתי לעצמי גם אם המיזם לא יצא לפועל בסופו של דבר, כבר היה שווה ללכת ללמוד, להכיר את האיש הזה, ועוד חברות וחברים חדשים ולך תדע לאן זה יוביל. בטוח להרפתקאות מעניינות, מפגשים מרתקים ובכלל מסעות למחוזות חדשים.

התחלנו לגלגל את הרעיון, במקביל יש לימודים, בחינות ועבודות, הסתיים סמסטר א',

ופתאום- מגיפה, קורונה, וירוס עולמי והכל נעצר..

מה עושים עכשיו? מוותרים? מקפיאים? ממתינים?

ואולי להיפך- משנים קונספט, מחפשים כיוונים חדשים ורעיונות אחרים – והנה אנחנו כאן, מנסים מיזם חדש ושונה- להרים אתר, ופלטפורמה לחיבור בין אנשים, בין בעלי ידע ומומחים לבין מי שצריכים אותו, ונזקקים לו והידע יסייע בידיהם להתקדם, לנוע קדימה, אולי לשנות כיוון, אולי לשנות פרט/ גורם/ בתהליך בו נמצאים עכשיו, אולי עצה טובה או אפילו חיוך וחיבוק וירטואליים כרגע, תמיכה ועזרה, יצירת קבוצה וקהילה גדולה ומגוונת ככל האפשר, שתוכל ותדע לתת, ללמד, לייעץ ולסייע לכל מי שצריך.

בעצם זה מה שאנחנו - ד"ר גבי פינטו ואני בסיוע גל ונטורה ואסי שרביט המקסימות- מציעים פה - לכל מי שרוצה להכיר, וצריך/כה- להקים קבוצה גדולה ומורחבת, לשלוח לחמנו על פני המים, להעלות רעיונות, לייעץ ולהתייעץ, לתרום מהידע והניסיון שלנו, לנסות לחשוב יחד, לתמוך וללמד ככל האפשר בימים שונים ומשונים אלה.

המון בריאות ושיהיה בהצלחה לכולנו !